07SH10AH23 היא תערוכת אמנות עכשווית ייחודית, שתיפתח ביום השואה, 24 באפריל 2025, בדרום תל אביב. התערוכה נולדה מתוך הצורך לתרגם את הטראומה הלאומית של מתקפת 7 באוקטובר לשפה חזותית עוצמתית ומדויקת. היא מבקשת להאיר את ההשלכות הנפשיות, החברתיות והתרבותיות של אותו יום קטסטרופלי, ולבחון כיצד אמנות מסוגלת להחזיק כאב, לנסח זיכרון, ולהציע מרחב לשיחה גם במקום שבו המילים קורסות.

התערוכה נאצרת על ידי סיימון דרבן, אוצר ואיש תרבות בריטי, ולשעבר מנהלו העסקי של אמן הרחוב בנקסי. דרבן, המוכר בגישתו הנועזת והחושפת, חוזר לעולם האוצרות לאחר שנים של עשייה בינלאומית, ובוחר להקדיש את חזרתו לאירוע שהוא בעיניו “אחד הרגעים המכוננים של ההיסטוריה המודרנית". תחת ידו האוצרתית נוצרת תערוכה שמצליחה להיות גם אינטימית וגם קולקטיבית, גם מקומית וגם אוניברסלית.

בתערוכה משתתפים למעלה מ-20 אמנים ואמניות ישראלים מובילים, מתחומים שונים – ציור, פיסול, צילום, מיצב ועוד. כל אחת מהעבודות מציעה נקודת מבט אחרת על השבר, הזיכרון, הזהות וההישרדות. יחד הן יוצרות פסיפס רגשי ורעיוני עשיר, שבו האישי שזור בקולקטיבי, והאמנות הופכת לכלי של עדות, התמודדות והתנגדות.

אחת מהעבודות המרכזיות בתערוכה היא מיצב ההנצחה לאמבולנס שהופצץ בפסטיבל נובה, ובו נרצחו 18 נשים וגברים. היצירה נבנתה מחלקים מקוריים של הרכב שנאספו בזירת האירוע, והיא משמרת את חומרי המציאות עצמם כעדות גולמית, בלתי מתווכת. המיצב פועל כאנדרטה חיה – הוא לא רק מנציח את הקורבנות, אלא גם מעלה זעקה שקטה אך עוצמתית, שמסרבת להיעלם.

לצדו מוצגת גם עבודתה של מורן סטלה ינאי, ניצולת נובה, ששחזרה את דוכן התכשיטים שהפעילה ביום האסון. העבודה כוללת תכשיטים מקוריים שהוחזרו אליה לאחר שובה מהשבי, לצד סדרה חדשה – ראשונה מסוגה – שיצרה מאז. זהו רגע אמנותי נדיר של ריפוי דרך חומר: תהליך שבו יצירה מחזירה את השליטה, מעניקה משמעות, ומחברת בין כאב אישי לזיכרון קולקטיבי.

07SH10AH23 אינה רק תערוכה – היא אקט תרבותי עמוק, מרחב של עדות והתבוננות, המשרטט את קווי השבר של החברה הישראלית דרך עיניים אמנותיות. זוהי קריאה להפסיק להביט הצידה, להזדקף אל מול הזיכרון, ולהכיר בכוחה של אמנות לשאת את מה שאי אפשר לשאת – ולחבר מחדש את החוטים הדקים שבין אדם לאדם, בין עבר להווה, בין חורבן לתקווה.